פסק-דין בתיק על"ח 22130-04-11

1.         זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, שקבעה ביום 30.12.10 נכות רפואית צמיתה למערער בשיעור כולל של 82.1%.

2.         כבר בפתח הדברים נזכיר, כי המדובר בועדה רפואית בה יושבים רופאים מומחים בתחומים שונים, אשר להם יש את הידע והמומחיות בתחומי הרפואה השונים, כך שאל לנו בבית הדין לשים שיקול דעתנו במקום שיקול דעתם של אותם רופאים מקצועיים וכל שעלינו לבחון, הוא האם נפלו פגמים משפטיים כלשהם באותה החלטה של הועדה הרפואית.

מצאתי לנכון להדגיש את סמכותו של בית הדין במסגרת ערעור זה, כבר בפתח הדברים, שכן ניכר מטענותיו של ב"כ המערער, כי הוא מתבסס בעיקר על טענות שברפואה.

3.         אין ספק כי המערער יליד 1954, אשר סובל מפגימות רפואיות שונות בתחומי רפואה שונים, בגינם מבקש הוא פטור ממס.

            במסגרת הערר שנדון בפני ועדת העררים, הגיש המערער חוות דעת מיום 21.2.10, אשר נערכה ע"י ד"ר נווה טוב- מומחה ברפואה פנימית למחלות ריאה, ואותו מומחה ברפואה פנימית קבע למערער במסגרת חוות דעתו נכויות שונות כמעט בכל תחום רפואי אפשרי, לרבות מחלת לב, בעיות אורולוגיות, בעיות אורטופדיות, א.א.ג, מצב נפשי, שיניים וכד'.

4.         במסגרת הערעור בבית הדין, טוען ב"כ המערער באריכות לגבי חוסר התייחסות רצינית של ועדת העררים לחוות הדעת שהוגשה מטעמו של המערער ע"י ד"ר נווה טוב והשאלה הנשאלת היא- האם באמת ניתן או צריך להתייחס ברצינות לחוות דעת של רופא פנימאי, אשר מחווה דעתו וקובע נכויות לאדם כמעט בכל תחום רפואה אפשרי.

5.         בשונה מכך שהמערער מנסה לבסס טיעונים בתחומי רפואה שונים ומגוונים על חוות דעת של רופא פנימאי, שספק אם הוא בדק את התובע בכל תחומי הרפואה הללו (האם כאשר לדוגמא קבע ד"ר נווה טוב כי למערער יש 10% נכות בגין הגבלה בע"ש צווארי- הוא בדק אותו בתחום זה?), הרי שהועדה לעררים התייחסה לכל תלונה שהעלה המערער בפניה וכל תלונה שכזו נבדקה ע"י מומחה רפואי שבתחום מומחיותו ומקצועיותו הרפואית מצויה התלונה הנ"ל.

6.         לא ניתן להגיש חוות דעת רפואית של רופא פנימאי שמתייחסת באופן כללי וכוללני לתחומי רפואה שונים ולאחר מכן לדרוש מהועדה הרפואית שתתייחס באופן פרטני לכל האמור בחוות דעת כללית שכזו.

7.         כך גם, במצב של אדם כגון המערער, הסובל מבעיות רפואיות בתחומים רבים ומזה שנים, ולו יש תיקים רפואיים עבי כרס,  אין מקום לחייב את הועדה הרפואית להתייחס לכל אחד מאלפי המסמכים הרפואיים שבתוך אותם תיקים רפואיים.

8.         לגופם של דברים, המערער התייצב בפני הועדה ביום 10.6.10 והיא רשמה מפיו את תלונותיו כדלקמן:

" סובל מתעוקת לב, מזה שנים רבות, תחושת עייפות כללית וקושי בנשימה, במאמץ גופני כאב בחזה, לא יכול לעשות יותר ממספר תנועות, נמנע ממאמץ גופני ומטופל בתרופות, הגבלה בתנועות ראש לקדימה ואחורה, הגבלה בתנועות הידיים ברדימות ונימול באצבעות 1-3 בשתי כפות הידיים. בשעת כיפוף גב. ממציא אישור עדכני של ד"ר פלוני".

9.         בהרכב הועדה ישבו ד"ר סלטי-אורטופד, ד"ר וייס-קרדיולוג, ד"ר ג'יבוטרו- רופא פנימאי.

בתחום האורטופדי:

10.        הועדה בדקה את המערער מבחינה קלינית, הן את תלונותיו לגבי הגבלה בתנועות ע"ש צווארי והן את תלונותיו בגין בעיה רפואית בידיו.

הועדה ציינה בממצאי בדיקתה את טווחי התנועה והגיעה למסקנה שיש מקום לדחות את הערעור מבחינה אורטופדית.

11.        הועדה בדקה את התלונות של המערער לגבי הבעיה הרפואית בכפות ידיו, רשמה את ממצאיה בתחום זה על גבי הפרוטוקול וציינה כי לפי ממצאי ה- E.M.G מיום 16.12.09 סובל המערער ממחלת ה- C.T.S דו צדדי בצורה קלה.

12.        בסופו של יום, כאשר הועדה סיכמה את כל הנכויות שהיא קבעה למערער בכל תחומי הרפואה מהם הוא סובל, לא מצאתי קביעה כלשהי בגין מחלת ה- C.T.S ולו סברה הועדה שלמרות שבדיקת ה- E.M.G מיום 16.12.09 מראה כי המערער סובל ממחלת ה- C.T.S באופן דו צדדי בצורה קלה, אין לקבוע לו נכות כלשהי, היה עליה לנמק קביעתה זו.

            בפועל, אין כל הסבר מדוע בחרה הועדה שלא לקבוע למערער נכות כלשהי בגין מחלת ה- C.T.S.

13.        בשונה מהאמור בסעיף 17 לכתב התשובה שהגישה המדינה, הנכות שנקבעה למערער ע"י הועדה בשיעור של 10% בגין סעיף 34(ב) לסעיפי הנכות, היא בגין נכות נפשית ולא בגין C.T.S.